|
|
| פרק 3: צ'יאנג-מאי והכנה לטרק |
ארוחת ערב מסורתית לפני היציאה לטרק |
ריקודים תאילנדיים מסורתיים |
| |
הגעתי לצ'יאנג-מאי ברכבת לילה.
רכבת לילה היא נחוצה מכיוון שזו נסיעה של כ-13 שעות, וברכבת יום אתה צריך לחפש מקום ישיבה על ספסל עץ מתפורר - וזה בלי לדבר
על כאבי הגב שיהיו לך. ברכת לילה אתה עולה על הרכבת לקראת שעות הערב, קורא
ספר, אוכל ארוחת ערב ואז מגיע הסדרן והופך את הכיסאות למיטות עם וילונות לבידוד, כרית, סדין, שמיכה
ואפילו מנורת לילה קטנה. אני יכול בהחלט להגיד שהשינה על הרכבת היתה די נעימה ונוחה. מתחנת הרכבת באו לקחת אותי לבית ההארחה.
הגעתי לבית ההארחה ויחד עם צ'ארלס (חצי טאיוואני-חצי אוסטרלי שגם יוצא לטרק הג'ונגלים איתי) יצאנו
להסתובב בין המקדשים של העיר, לאכול את המאכלים הבלתי מזוהים, ובערב ללכת לארוחת ערב מסורתית
עם ריקודים מסורתיים. כמעט בכל רחוב בתאילנד (אפילו צדדיים) מגיעים אנשים עם עגלות ועליהן מזון. ברוב המקרים ישנו מנגל (ברביקיו) על העגלה
והם מדליקים אותו ושמים בשרים כדי להפיץ ריח ולמשוך רעבים... זה גם מצליח :).
בגלל שהמחירים כאלה זולים, לא אכפת לך להזמין את עצמך למשהו לא מוכר
כשאתה יודע שבמקרה והוא לא טעים, אז בזבזת 2 שקלים - שווה ערך לכמה מסטיקים...
בעיר ישנה כמות אדירה של מקדשים, באיזורים מסויימים כמעט כל בית שלישי הינו מקדש.
כל מקדש הוא בודוהיסטי, אך של עם אחר ולכן ההבדל המשמעותי הוא שבכל מקדש אתה רואה את בודהה
בתנוחה אחרת: יושב, עומד, שוכב, מרים יד וכו'...
לעיר יש חלק עתיק המוקף חומה ובתוכו ישנו נהר וסביבו כמות אדירה של פאבים ומסעדות.
כדי למשוך את התיירים (רובם אנגלים), כל פאב מציע אטרקציה: דיסקו, שידורים ישירים של משחקי
כדורגל, קריוקי, רקדניות, משחקים וכו'...
בערב ישנם 2 בזארים גדולים בעיר אשר מציעים בעיקר ביגוד, אומנות ודברי טיולים, אך ניתן למצוא הרבה מאוד מציאות... תלוי ביכולת
המיקוח שלך כמובן. אחרי שמאוד לא אהבתי את בנגקוק, בצ'יאנג-מאי כבר נהנתי. פה יציקו לך ברחוב רק אם תלך לאחד הבזארים
או שתצטרך מונית. בשאר העיר אתה בשקט יחסי. כמו כן צ'יאנג-מאי אינה מפוצצת אנשים כמו בנגקוק, וניתן
לטייל בה בכיף, להנות מהאוכל המדהים, המקדשים המפוארים, והקניות...
עיר מאוד מיוחדת, מקדשים יפייפים, אוכל מצוין... בנתיים אין טענות :).
כאן גם יצא לי לנסות מאכלים צפון-תאילנדיים שהיו מצויינים - אורז דביק-מתוק עם מנגו ו-בננה לוטי (מעין פנקייק עם סירופ לבן מתקתק ובננות גמדיות).
יחד עם צ'ארלס ניסינו כל מני מאכלים לא מזוהים שאחד מהם היה בצבע לבן ועטוף בעלי בננה והדבר
היחיד שיכולתי לזהות בו היה הכמות האדירה של צ'ילי שהייתה בו שגרמה לנו ללגום כמויות גדולות
של מים לאחר מכן.
|
מקדש בצ'יאנג-מאי
מקדש בצ'יאנג-מאי
מקדש שונה לגמרי
|
| |
ריקודים מסורתיים |
ריקודים מסורתיים |
|
|
|
