|
|
| פרק 45: קרחון פרנץ-ג'וזף |
הקרחונים במערב-מרכז של האי הדרומי של ניו-זילנד |
מבט על הקרחון... הקצת מלוכלך... |
| |
ב-1858 נשלח הגאולוג ד"ר יוהן פרנץ יוליוס פון האסט לניו-זילנד כדי לבדוק את המשאבים שיש בניו-זילנד
ומה ניתן להפיק מהם. כשהגיע למרכז-מערב האי הדרומי של ניו-זילנד והראו לו אז את האיזור הזה עם ההרבה
קרח הוא מיד קבע שאלה שני קרחונים אדירים. לקרחון הגדול ביותר הוא קרא "פרנץ-ג'וזף" על-שם הקיסר
ששלט בזמנו על האימפריה האוסטרו-הונגרית. על הקרחון - כולם שמעו, על העיירה האסט - שנמצאת
באיזור ונקראת על שמו אף אחד לא שמע. אם כן, במרכז-מערב האי הדרומי של ניו-זילנד ישנם 2 קרחונים
גדולים: פוקס ו-פרנץ ג'וזף. פוקס הוא הדרומי יותר וגם הקטן יותר, פרנץ-ג'וזף הוא הגדול וגם עם עיירה קטנה
לידו. אני העדפתי לסוע לפרנץ -ג'וזף כי הבנתי שהוא יותר מרשים, וגם יש טיולים יפים מסביבו.
הטרמפ שהיה לי מוואנאקה לפרנץ ג'וזף היה הזוי משהו... שני האנגלים היו קצת מוזרים, ולטרמפ
הצטרפה בחורה ישראלית שלא שלטה בשפה האנגלית במיוחד וניסה להגיד אימרות בעברית
בתרגום חופשי לאנגלית. בשלבים מסויימים לא התאפקתי וציחקקתי קצת...
הגעתי לעיירה, ויצאתי לטיולים מסביב... טיול לראות את הקרחון מפה, טיול לראות את הקרחון משם,
טיול קטן לראות עוד תולעים זוהרות... כל העיירה נורא חמודה כי היא קטנה וכולם באיזי שם. בגלל שקריר
באיזור - בבקפקר שלי היה ג'אקוזי בחינם וגם כל ערב הבעלים הכינו סירים ענקיים עם מרק ירקות ביתי. איך
שהגעתי לבקפקר פגשו אותי שלושת הבנות שלא הציעו לי טרמפ ואמרו בפליאה: "אופיר!, מה אתה עושה
פה?"... מלקט אוכמניות!, מה אני עושה פה...
אמנם העיירה חמודה כי היא קטנה, אבל היא לא חמודה כי היא נורא מתויירת וגם כי המקומיים מנצלים את הריחוק
שלה לרעה... כדוגמא: בעיירה יש רק סופרמרקט אחד אז הוא מרשה לעצמו להרביץ מחירים בלתי הגיוניים
בעליל, ואני מדבר על פי 2 או אפילו 3 ממחיר רגיל. בעיירה יש הרבה חברות שמציעות
פעילויות על הקרחון עצמו הפעילויות כוללות: הליכה סביב הקרחון, טיפוס חצי יום על הקרחון, טיפוס יום שלם
על הקרחון, צוות טיפוס מקצועני לטיפוס מקצועי על הקרחון וטיסות לראות את הקרחון מלמעלה ואז נחיתה בלב
הקרחון. הקרחון עצמו נמצא בנסיגה במאה השנים האחרונות, וכיום הוא כ-70% ממה שהוא היה לפני 100 שנים
ועדיין בנסיגה. היו שנים יותר קרות בהן הוא קצת התרחב, אבל באופן כללי הוא מתכווץ לאחרונה.
הצורה הכללית של הקרחון היא עיגול גדול מאוד ואז שובל שעובר בין שני הרים. בטיפוס אתה מטפס רק
על השובל הזה ולא מגיע כלל לעיגול. את העיגול אפשר לראות רק בטיסה ולהגיע אליו עם
נחיתת מסוק. אני בחרתי בטיפוס רגיל על הקרחון ולכן ראיתי רק את השובל. הקרחון עצמו נראה יותר שחור מאשר
לבן/כחול מרחוק וזאת מכיוון שהוא מכוסה באבק. רק כשאתה מתחיל לטפס לאיזורים גבוהים יותר בו
אתה מגלה את צבעו האמיתי. בטיפוס הרגיל יוצאת קבוצה של כ-10 אנשים עם מדריך
מוסמך. בהתחלה אתה מקבל הדרכה קלה ואז נותנים לך מעיל גורטקס כדי שלא תירטב ודוקרנים להלביש על
הנעליים שלך (כמובן שצריך לבוא עם נעלי טרקים ולא סנדלים או משהו). חלק מהאנשים צריכים לעזור
למדריך והם מקבלים גרזנים ופטישים. התנדבתי לעזור, אבל כמוני היו כמעט כולם אז זה עבר מאחד
לאחד כל כמה דקות. אז אחרי ההסברים ונתינת הציוד לוקחים אותך לקרחון ומסבירים לך על ההיסטוריה
לאחר ההרצאה מסבירים לך על הטיפוס עצמו ואיך מטפסים עם הדוקרנים. הדבר הכי חשוב זה אם אתה
מרגיש שאתה מחליק או לא יציב - לעולם לא להשתמש בידיים כי אתה טופס קרח וקרח הרי מחליק, ולכן
צריך לעצור בעזרת הדוקרנים שעל הנעליים שלך. נא לזכור פרט מידע חשוב זה. אז אנחנו
מתחילים לטפס, ובדרך יש חבלים לעזרה, אבל בגלל שהם תקועים עם יתדות בתוך גוש קרח - ולקרח
יש נטייה להנמס, צריך לתקוע את היתדות בכל פעם מחדש... בעזרת הפטישים כמובן. בשביל מה
הגרזנים ?, בשביל לחצוב מדרגות בתוך הקרחון למקרה והמדרגות הקודמות נהיו חלקות מדי. והנה
אנחנו מטפסים ומטפסים, ויש בעיה לעצור לקחת תמונות כי אנחנו שורה של מטפסים אז כל הזמן יש
לך אנשים בדרך וגם אם אתה מצלם הצידה - אתה מעכב את כל הקבוצה. הגענו לאיזור גבוה בקרחון
והמדריך אמר שלא נעלה יותר, וכמובן שהזכיר שרק מקצוענים מגיעים ממש לעיגול וגם להם זה לוקח
הרבה מאוד זמן. המדריך ביקש מכולם להשאר באיזור בזמן שהוא הולך קצת הצידה כדי שתהיה
קליטה במכשיר קשר שלו והוא יודיע שאנחנו מתחילים לרדת.
אופיר לא מסוגל לעמוד ולא לעשות כלום, אופיר לא מפחד משום דבר, אופיר לא מפעיל הרבה
שיקול דעת ומתחיל לטפס בעצמו. תוך כמה דקות אופיר מחליק ומנסה לאחוז בשני נקיקים כדי לעצור
את עצמו במקום להשתמש בדוקרנים. בום! - נפלתי. אף אחד לא ראה ?.. יופי!, אין בעיה!.
חזרתי לקבוצה וירדנו למטה וחזרנו לעיירה. נכנסתי למקלחת כי כאבה לי קצת היד ופתאום אני מגלה 3
חבורות סגולות ענקיות על היד שלי... אופס... מיד קניתי במחיר מאוד מופקע קרם להרגיע את
האור ולנסות להוריד את הנפיחות, אבל צערי הלכתי עם הנפיחות הזו במשך שבועיים-שלושה. בכל התקופה הזו
ניסיתי להמנע מלצלם את האיזור (למרות שהצבע הסגול היה דווקא יפה!), או להצטלם כשרואים לי
את היד הפגועה. הכי חשוב היה לא להודיע להורים שלי אחרת הם היו משתגעים... כפי שקראתם (או
לא קראתם) בדף הראשון - יש לי היסטוריה של פציעות אז אני מוסיף עוד אחת. למה זו פציעה ?, כי עד
היום יש לי צלקות דהויות של המקומות הפגועים... מעניין אם הן יעלמו מתישהו...
הוספתי תמונה מחודש וחצי אח"כ שניתן לראות את האיזורים הפגועים שהיו פעם סגולים.
ביום האחרון שלי בפרנץ-ג'וזף, שרציתי לתכנן את המשך המסע שלי, נתקלתי בדילמה: להמשיך צפונה
כמו שתכננתי או לחתוך מזרחה באיזור ארתורז פאס (שנורא רציתי לראות ונמצא במרכז האי) ולחזור
לקרייסצ'רץ' כדי לראות את ההפועה של וולווט ריבולבר ששמעתי עליה מהספר בוואנאקה. תוך 5.8
שניות הגעתי להחלטה - אני חוזר לקרייסצ'רץ'!. מיד בדקתי אפשרויות אוטובוסים (כי אף אחד לא
חוזר לקרייסצ'רץ' מפרנץ-ג'וזף) ובדקתי אם יש מקום בבקפקר "פולי טאוארז" שהייתי בו
בקרייסצ'רץ' בזמנו, ובדקתי אפשרויות של לראות קצת את גריימאות' (שנמצאת בדרך) ואת
ארתורז פאס (שרציתי לראות) בדרך לקרייסצ'רץ' וכמובן - רכשתי כרטיס. הצלחתי למצוא סידור
אוטובוסי להכל, והכרטיס מחכה לי בקופה. שינוי ספונטני לחלוטין - Here I come!
ועוד דבר אחרון בקשר לפרנץ-ג'וזף לכל הקראות ממין נקבה - איתי התחיל בעיירה רופא מלוס אנג'לס!
ולא סתם רופא, מנתח ראשי... וגם יהודי!... חלום של כל אמא!... יש לי את הטלפון שלו למי שמעוניין (לא
מעוניינת - רק מעוניין, כי לא נראה לי שהוא מתעניין בבנות).
|
מוכנים לטיפוס ?
הקרחון במבט מרחוק
עוד מבט על הקרחון
בתחתית הקרחון
על הקרחון עצמו
חוצבים מדרגות בקרח
המדריך מפלס דרך עם הגרזן
על הקרחון
|
| |
על הקרחון |
מטפסים |
ויורדים |
שכבות של הקרחון |
מפל בתחתית הקרחון |
פילוס דרך בקרחון |
|
|
