|
|
| פרק 51: טרק אגמי נלסון |
איזור הטרקים של אגמי נלסון |
מבט מפסגת הר רוברט לאגם רוטואיטי |
| |
הטרקים באיזור של אגמי נלסון הם מאוד אישיים. אין טרק או מסלול אחיד אלא כל מטייל לוקח מפה
ומחליט בדיוק לאיזה איזורים הוא רוצה להגיע ובאיזה בקתות הוא רוצה לעצור, ואין מסלול אחד
שכולם לוקחים או שרובם לוקחים או משהו. זה ממש לא Great Walk.
מה שכן כולם עושים זה לעלות לפסגת הר רוברט, שהינו ההר ליד סנט ארנואוד וליד אגם רוטואיטי,
שצריך לעלות עליו בשביל להתחיל את מסלולי ההליכה לאיזורים היפים של אגמי נלסון. אני קמתי מאוד
מוקדם בבוקר, לקחתי תיק קטן עם הרבה מים, כמה חטיפי אנרגיה, מיני דיסק ומפה. התכנון שלי היה
לעלות להר רוברט ולפי הזמן לראות לאן אפשר לטייל ביום אחד. כדי להגיע לנקודת העליה להר רוברט
צריך לעבור כמה קילומטרים של הליכה ביער (Bush-walking) ליד אגם רוטואיטי.
בזמן שאני הולך אני מגיע לאיזה מקומי שגם הולך באותה הליכה והוא שאל אותי לאן אני ממהר.
אמרתי לו שאני רוצה להספיק היום כמה שיותר כי אני עושה טיול של יום אחד, ואז הוא אמר שאם
אני אלך כל-כך מהר אני לא אהנה מהיופי האמיתי של האיזור. האטתי קצת את הקצב ותפסתי
שיחה עם הבחור. מתברר שזה דיוויד, בגילי בערך, שנולד באוקלנד והחליט לפני פחות משנה
לעבור לסנט ארנואוד לעבוד בחקלאות. מיד שאלתי אותו איך הוא לא משתעמם, כי הרי אין פה
כלום. הוא ענה שהוא דווקא אוהב את השקט. אז שאלתי מה הוא עושה בזמן החופשי שלו, והוא
ענה "אני מאוד אוהב לסוע על האופניים שלי, לעשות טרקים פה באיזור..." אז זה פגע בי...
האנשים פה הם כל-כך פשוטים וככה הם רוצים להיות. הם לא מתעניינים ביותר מדי דברים, הם מעבירים
את החיים ב-איזי. כשאתה מרים עיתון בניו-זילנד לא כתוב בו "מלחמה בעיראק" או "נעצרה חוליית מחבלים"
או "נחשפה פרשת שחיתות". בעיתונים המקומיים של ניו-זילנד הכותרת הראשית
יכולה והייתה הרבה פעמים: "כבשה חדשה נולדה למשק אנדרסון".
האוסטרלים מבלים את כל החיים שלהם על החוף ובשתיה - זה נראה לי כמו בזבוז מסויים של החיים, אבל
במקרה של הניו-זילנדים זה לפי דעתי אפילו עובר את זה... הם לא רוצים לראות עולם (הם בקושי טסים אפילו
לאוסטרליה), הם לא רוצים לדעת מה קורה בעולם... הם רוצים להשאר בבית, לטייל סביב הבית,
להתגאות בציפור הקיווי ובנבחרת הראגבי שלהם (שלא תעיזו להגיד משהו רע על ה-אול בלקס).
אחרי השיחה המעירת עיניים הזו העברתי הילוך והתחלתי ללכת מהר יותר. כשהגעתי למרגלות הר רוברט
פתאום ראיתי את עמית ועוד אחד שמטייל איתו. גם הם מתחילים טרק והם החליטו על טרק דו-יומי.
התחלנו לעלות ביחד על ההר, ואני רואה שהם זזים לאט מאוד אז ביקשתי לעקוף אותם.
מהרגע הזה והלאה - עברתי לקצב שלי. אני מטפס ומגיע לפסגה ומתחיל מסלול לפסגה ליד.
בעונת החורף, כל האיזור של הר רוברט מכוסה בשלג והופך לאתר סקי. לכן לאורך הפסגה יש הרבה בקתות שלג
שסגורות בקיץ. המשכתי על רכס הר רוברט וראיתי שאני מספיק מהיר אז המשכתי והגעתי עד לאגם אג'לוס.
אנשים שעושים טרק עד אגם אנג'לוס בדרך כלל נשארים לישון בבקתת אנג'לוס ועושים את הכל ב-2 ימים.
הגעתי לבקתה ולאגם, לצערי נגמרה לי הסוללה במצלמה ולא יכולתי לצלם, אבל ראיתי שהאיזור מאוד יפה
ואם אני רוצה עוד להגיע בחזרה לפני שיורד החושך כדי שאני אמשיך.
המשכתי בטרק שנקרא "קסקייד" בירידות עד להגעה ליער ולאחר מכן בחזרה להליכה ליד אגם רוטואיטי עד להגעה
בחזרה לסנט ארנואוד. כל מי ששמע שביום אחד הגעתי עד בקתת אנג'לוס ובחזרה היה בהלם.
אני חייב להודות שהלכתי מאוד מהר, כי לא הייתי בטוח שאני אוכל להספיק עוד לחזור באור יום.
בכל מקרה, הטרק של איזור אגמי נלסון היה חביב
ושוב אני בטרק שהוא לא Great Walk והוא די ריק, ורואים את זה בעיקר בבקתות שהן קטנות מאוד
וכמובן שאין שומר יערות והם סומכים עלייך שאכן שילמת מראש על הלינה באחד מסניפי ה-DOC.
אגם אנג'לוס היה יפה, וגם אגם רוטואיטי יפה (למרות שהוא לא בתולי ויש בו אפילו סירות), אך באופן
כללי איזור אגמי נלסון הוא לא מדהים כמו הטרקים שעשיתי עד כה. יפה, אבל לא וואו!.
|
מבט מרכס הר רוברט
אגם רוטואיטי
אגם רוטואיטי
אגם רוטואיטי
|
| |
רכס ההרים |
רכס ההרים |
הדרך לאנג'לוס |
|
|
